1. בפני תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, החזר קופה קטנה ופיצוי לדוגמא בגין אי מתן תלוש שכר.
טענות הצדדים
2. לטענת התובע, הוא הועסק בשורות הנתבעים כסוכן מכירות מיום 21.7.2011 ועד ליום 28.12.2011 - המועד שבו הודיעו לו על פיטוריו, כאשר הנתבעים טרם שילמו לו את משכורת חודש ספטמבר ודצמבר 2011. התובע אינו מכחיש כי ביום 23.12.2011 הודיעו לו על פיטוריו בטלפון, אך במהלכה של אותה שיחה הובהר לו שהודעת הפיטורים אינה בגדר עניין מוגמר והודעת פיטורים ברורה הגיעה אל התובע ביום 28.12.2011.
3. עוד טוען התובע כי הנתבעים 2 ו- 3 חברו במטרה לעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות לצרכי מרמה וכי הנתבע 2 הרשום כבעל המניות בחברה אינו אלא מחסנאי שכיר בחברה ואין לו יד ורגל בניהולה, כאשר המוציא והמביא היחיד בחברה הוא הנתבע 3 שלא יכול היה להירשם כבעל מניות בחברה עקב הכרזתו כפושט רגל ולכן בחר לרשום את החברה על שמו של חברו - הנתבע 2. בשל כך נטען, יש לחייב באופן אישי את הנתבעים 2 ו- 3 בחובות החברה בהתאם לדוקטרינת הרמת מסך.
4. בסיכומו של דבר, עותר התובע לתשלום שכר העבודה בגין שלושה חודשי עבודה (ספטמבר, נובמבר ודצמבר), פדיון ימי חופשה, הודעה מוקדמת לפיטורים עבור חמישה ימי עבודה, פיצוי בגין אי הנפקת תלוש שכר לחודש דצמבר 2011 והחזר עבור "קופה קטנה" וסה"כ 23,946 ש"ח. כמו כן תובע פיצויי הלנת שכר.
5. הנתבעים טוענים כי התובע לא עבד בחברה בחודשים נובמבר ודצמבר 2011, אלא הועסק בחברה עד ליום 31.10.2011. הלכה למעשה, גרסת הנתבעים היא כי התובע, שהועסק בחברה, כאמור, כסוכן מכירות, הפסיק לפקוד את משרדי החברה החל מסוף חודש אוקטובר 2011 וניתק עמה כל קשר במהלך כל חודש נובמבר. ניסיונות החברה ליצור עמו קשר כלשהו במהלך חודש נובמבר 2011 לא צלחו. בנסיבות אלה, שלחה החברה לתובע מכתב הפסקת עבודה בדואר רשום ביום 27.11.2011 - מכתב שבדיעבד התברר שלא התקבל אצל התובע. עוד נטען כי בשלב מסויים בחודש דצמבר 2011 הגיע התובע למשרדי החברה ושם הוצע לו לעבור לעבוד במתכונת שונה של פרי-לאנסר. בנסיבות אלה, הנתבעים מכחישים את זכאותו של התובע לקבלת רכיבי התביעה ואף העלו טענות קיזוז כנגד התובע בנוגע להחזקת רכב החברה שלא כדין לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד.
6. באשר לטענת להרמת מסך מציינים הנתבעים כי התובע מעולם לא הועסק על-ידי הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי, אלא הועסק באמצעות הנתבעת 1 ואין מקום להרים את מסך ההתאגדות.
דיון והכרעה
7. בתיק התקיימו שלושה דיונים. ביום 18.4.2012 התקיים דיון מוקדם בתיק; ביום 4.7.2012 וביום 5.9.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק במהלכו נשמעו עדויותיהם של התובע, הנתבעים 2 ו- 3 ועדה מטעם הנתבעים (הגב' גנית שטיין). הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וסיכמו את טענותיהם בעל-פה.
8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בתיק ולאחר עיון במסמכים שהוגשו לתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובע
להתקבל בחלקה. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.
מועד סיום עבודתו של התובע
9. כמובהר לעיל, המחלוקת
המהותית ביותר בתיק (שמשליכה על זכאות התובע לשכר עבודה) היא לעניין מועד סיום עבודתו של התובע בחברה: בעוד שהתובע טוען כי רק ביום 28.12.2012 נודע לו על פיטוריו, טוענים הנתבעים כי בפועל התובע לא עבד בחברה בחודשים נובמבר - דצמבר 2011 ומשכך הוא אינו זכאי, מטבע הדברים, לתשלום שכר עבודה בגין חודשים אילו.
10. לצורך הכרעה בסוגיה זו יש להביא במלואה את גרסת הצדדים לנסיבות סיום העבודה כפי שמפורטות בתצהירים שהוגשו מטעמם.
גרסת התובע: התובע מכחיש את הטענה לפיה לא עבד בחודשים נובמבר ודצמבר 2011 וכאילו "נעלם" (סעיף 7 לתצהיר). עוד מציין התובע כי ביום 7.12.2011 היה התובע במשרדי החברה והנתבע 3 לא אמר לו דבר על פיטוריו. ההיפך הוא הנכון - התובע נקרא להגיע לכנס גניקולוגים שהתקיים ביום 8.12.2011 ולהציג את מוצרי החברה וכך אכן עשה לצידו של הנתבע 3 (סעיף 8 לתצהיר). התובע חוזר על טענתו לפיה רק ביום 28.12.2011 נודע לו על פיטוריו (סעיף 9 לתצהיר). בנוגע לנסיבות סיום העבודה מציין התובע - "
כאמור, עבדתי בחודשים נובמבר ודצמבר 2011. ביום 22.12.2011 הגעתי לתחנת דלק כדי לתדלק את הרכב - ואז נאמר לי שהכרטיס נחסם. התקשרתי באופן דחוף למר יוסטר והודעתי לו על כך, והוא אישר שאמנם יש בעיה עם חברת הדלק. באותה שיחה לא אמר לי דבר באשר לכך שאינני עובד החברה יותר. ביום 23.12.2011 שוחחתי שוב עם מר יוסטר, ואז אמר לי שהוא הפסיק את עבודתי ולכן שילם לי את מה שמגיע לי. עוד אמר לי מר יוסטר שבמהלך הפגישה מיום 7.12.2011 הודיע לי שאופן ההעסקה שלי שונה, כך שהשכר יהיה רק על בסיס עמלות, ללא משכורת בסיס. אמרתי למר יוסטר שאיננו יכול לעשות זאת, ואז אמר לי מר יוסטר שנשב ונשוחח אודות המשך העבודה, בפגישה שנקבעה עוד קודם לכן ליום 26.12.2012..."
גרסת הנתבעים:לטענת הנתבעים החל מסוף חודש אוקטובר 2011 הפסיק התובע לפקוד את משרדי החברה ולמעשה ניתק עמה כל קשר. לפיכך, ביום 27.11.2011 נשלח לתובע מכתב ובו הודעה על סיום עבודתו (נספח ב' לתצהיר הנתבע 3). ביום 7.12.2011 התובע הופיע במשרדי החברה ונפגש עם הנתבע 3. באותה פגישה, הנתבע 3 היה משוכנע שהתובע קיבל את מכתב הפיטורים ובעקבות שיחת הטלפון ממזכירת החברה הוא הגיע למשרדים. בשיחה זו הוצע לתובע לעבוד בחברה כפרי-לאנסר ללא משכורת בסיס וללא מחוייבות של התובע לשעות עבודה רק כנגד עמלות מכירות, כאשר המכונית, לרבות הדלק והטלפון ימשיכו להיות משולמים על-ידי החברה. לטענת הנתבעים התובע ביקש לחשוב על ההצעה כאשר נקודת המוצא של הנתבעים בסיומה של אותה הפגישה כי התובע יודע שהוא פוטר מהחברה וכי המשך העסקתו כפרי-לאנסר נותר תלוי ועומד (ס' 30 - 39 לתצהיר הנתבע 3).
מאחר שלא התקבלה כל תשובה מהתובע להצעת העבודה במתכונת פרי-לאנסר ובשים לב לכך שלא הוזרמו הזמנות מלקוחות לא השתלם לחברה להמשיך לממן לתובע מכונית, דלק וטלפון, ניסו הנתבעים ליצור עם התובע קשר טלפוני על מנת לקבל את המכונית והטלפון בחזרה. לאחר שלא עלה בידי הנתבעים ליצור עמו קשר טלפוני נחסם ביום 22.12.2011 כרטיס התדלוק של הרכב וביום 28.12.11 נשלח לתובע בדואר שליחים מכתב הפסקת עבודה ובו פירוט כל השתלשלות העניינים (נספח ג' לתצהיר הנתבע 3).
11. כידוע, "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים
לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" [ההדגשה הוספה] דב"ע שם/ 116 - 3
שלום סלמה נ' מדינת ישראל, פד"ע יב 375. כן נפסק כי סיום יחסי עובד מעביד חייב להיות ברור, חד משמעי ומשקף נאמנה את כוונת הצד אשר מייחסים לו את הפעולה.
12. בענייננו, אין חולק שהנתבעת 1 שלחה לתובע ביום 27.11.2011 מכתב בדואר רשום לכתובת שמסר התובע עם תחילת עבודתו ובו הודעה על סיום עבודתו (נספח ב' לתצהיר הנתבע 3). במכתב נרשם במפורש - "
החל מתאריך 30.10.2011 ניתקת כל מגע עם משרדינו טלפונית ופיזית. ואנחנו רואים בזה את הפסקת עבודתך באופן חד צדדי מצידך. אבקש ממך להחזיר במיידי את הרכב. כרטיס התדלוק. הטלפון הנייד ודל החומרים והדוגמאות שקיבלת מהחברה".
אין חולק גם, כי מכתב זה
לאהתקבל אצל התובע (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18).